박종우와 쇼시의 결혼 이야기(상)-John&Shoshi's love story(Eng&Heb)

나는 대학생 때 학교를 졸업하기 전, 외국에서 1년간 봉사활동을 해야겠다는 생각을 했다. 결국 한 학기 남겨둔 상태에서 휴학을 했다. 여러 곳을 생각해보다가 남들이 상대적으로 가지 않는, 성경을 읽으면서 하나님께서 이스라엘을 어떻게 생각하시는지 마음에 와 닿았던 이스라엘로 가기로 결정했다.

1년 간의 봉사활동 기간 동안 많은 친구도 생겼고, 그들의 소개로 한국과 다른 삶의 모습인 명절, 행사 등도 접하면서 점점 이스라엘에 대해 배우고 익숙해졌다(그땐 단순히 성경말씀에 쓰여진 이스라엘 문화 체험 차원이었지만 여기서 살때 중요한 자산이 되었다).

그러던 중, 지인의 친구 분이 코디네이터를 하는 전시회에 초대받아 참석하면서 내 인생을 바꿔놓은 아내, ‘쇼시’를 만나게 되었다.


이스라엘에 있는 동안은 데이트도 하고 별 고민이 없었지만, 한국으로 돌아오게 되는 시점부터 어떻게 해야 하나 걱정이 되기 시작했다. 지구 반 바퀴 장거리 연애도 그렇지만 6개월 후 졸업하는 시점에서 진로는 어떻게 하고, 어디서 살아야 하고, 정말 하나님께서 결혼하라고 짝지어 준 사람이 맞는지, 하나씩 진지하게 고민해야 하는 시점이었다. 졸업을 하고 부모님과 같이 사는 동안 서울에서 일도 시작했지만, 아들과 떨어져서 살 것을 상상하지 못하셨을 부모님과, 어서 빨리 돌아오라고 재촉하는 쇼시 사이에서 일생에 가장 힘들었던 선택을 해야만 했다.

하나님의 뜻을 묻는 기도를 수백 번도 더 하면서 고민했지만, 결정적으로 나의 마음을 정하게 한 것은 한국에서 지내던 1년 간 두 번이나 한국을 방문했던 쇼시 때문이었다. 쇼시는 나를 재촉함과 동시에 부모님과 가족, 주변 아는 분들까지 감동시켰다(나를 향한 그리움 반, 남편이 될 사람의 나라인 한국과 주변 인물에 대한 궁금증 반).


결국 졸업 후 겨우 들어간 직장에서 일할 틈도 없이 쇼시의 최후통첩에 나는 모든 것을 다 접고 이스라엘로 다시 돌아오게 되었다. 예전에 한국으로 돌아갈 날이 정해져 있던 봉사자일 때는 이스라엘이 하나님께서 돌보시는 사랑스러운 나라였지만, 이제는 전혀 앞이 보이지 않는 길을 향해 한 걸음씩 믿음으로 발을 디뎌야 하는 시간이었다(넘어야 할 장애물들이 많았다. 직장을 잡기까지 기다리던 3개월의 피 말리는 시간과, 살 떨리는 비자 진행과정. 워킹홀리데이 비자, 봉사자 비자, 커플 비자 중 고민하다가 장기적으로 바라보고 일을 하고 체류를 할 수 있는 커플 비자를 선택). 유대인도 아니고, 미국, 독일 같은 나라도 아닌 한국이라는 낯선 나라에서 온 나를 쇼시 부모님에게 알리고 서로 이해하며 눈치 속에서 하루하루 살아가면서 또한 인정받아 가는 과정도 쉽지 않았다. 은혜로 일자리를 구한 후 조금씩 안정된 모습을 보이면서 쇼시 가족 측에서도 조금씩 마음 문을 열어주었다. 천천히 결혼 신고도 하고 회사 가까운 곳으로 이사도 하며 제대로 된 이스라엘 생활을 시작했다(이런 부분에서 한국과 다르게 접근할 수 밖에 없었다). 그리고 몇개월간 심적으로 경제적으로 두 가족이 서로 준비를 하고 마침내 쇼시 가족이 한국으로 와서 양가가 함께 여행도 하고 미뤄왔던 결혼식도 올리면서 완전히 달랐던 두 가족이 하나가 되는 감격적인 순간도 경험할 수 있었다.


어느 새부터 인가 이스라엘을 마음에 품기 시작했지만, 결혼까지 하고 다시 와서 사는 것은 내 상상 밖의 일이었다. 쇼시를 만나고 사랑하면서 갑자기 이스라엘이 실제로 다가왔고 조금씩 마음속으로 준비하고 각오도 했지만 넘어야 할 산봉우리는 너무 많았다. 문화/종교적인 측면도 생각보다 더욱 크게 다가왔다. 우리 부모님도, 쇼시 부모님도 서로를 이방인이라고 하면서 배척할 때도 그랬고, 특히 결혼 장소를 놓고도 예식장이 아닌 굳이 교회로 하자고 우기시는 부모님 앞에서 엄청나게 마음을 졸이기도 했다. 식전까지 처가(유대인) 가족 중 몇 분이 뛰쳐나가지 않을까 걱정도 했지만 막상 결혼식을 할 교회에 오셨을 때 만족해 하셨다. 유럽과는 다른, 그리고 실내에 십자가도 없는 우리 교회를 은근히 회당과 비슷하다며 이때까지 갔었던 유럽의 다른 교회보다는 거부감도 없고 편안함도 느껴진다고 했다. 나중에 오지 못했던 다른 처가 가족이 교회에서 결혼을 했다고 뭐라 할 때 장인 장모님께서 그렇게 대답하시는걸 살짝살짝 알아들으면서 묘한 느낌이 들기도 했다(물론 그 뒤엔 엄청난 우리 부모님의 기도가 있었다).


실제 이스라엘 생활에서 영어도, 히브리어도 그럭저럭 하는 내가 한국 사람이 없는 한국 회사에 들어가서 일하며, 사고체계가 철저히 다른 이스라엘인과 한국인 사이에서 이리저리 치이면서 조율하려고 애쓰는 일도 쉽지 않았다. 이 곳에서 통장 하나 만드는 일, 세금을 내고, 이곳 사회 시스템을 알아가는 일은 '하나도' 쉬운 일은 없었다. 다만 봉사할 때 사귀었던 유대인 지인들, 그리고 또 나와 비슷한 처지에 있는 이 모든 과정을 겪었던 다른 한국-유대인 커플 등 필요할 때마다 하나님께서 붙여주신 이들에게 하나씩 물어가면서 시행착오 없이 하나씩 해결할 수 있었다. 이런 은혜가 내가 여기서 살아남게 만든 힘이자 원동력이 되었던 것 같다.


My love story with my partner Jon started about three and a half years ago at the opening of an exhibition of Sari which my Uncle Jacob was involved in.

Jon came to the exhibition as part of his volunteer work in Israel with Tzofi, a woman who taught him Hebrew and over time she has become a mother figure for him. In the future she will also become a significant figure in my life. I came to the exhibition with my uncle and Jon came with Tzofi who knew my uncle for over 20 years.

At the end of the exhibition I looked out the window display at Jon and Tzofi and asked my uncle who are those people. The handsome Korean guy who stood next to Tzofi intrigued me very much.

I must mention that the Asian appearance never caught my eyes and I used to go only with Israeli guys with European ethnicity and Korea did not interest me in any way.

But that night my eyes were drawn to Jon. My uncle said to me that Jon is a young man from South Korea who came to volunteer here in Israel. I told him that Jon looks good and he asked me if I'm really thinking that because he knew that Jon wasn't my cup of tea.

I answered him ‘yes’, and he's very impressed. After that we all went out with some friends to a cafe. Tzofi made sure to save me the chair next to Jon.

I sat down and we started to talk a little Hebrew and some English. Then we got back together on the bus to Jerusalem. We decided on our ride that the night is still young and we went on a date until midnight and from that moment on my big love story has begun.

At that time my grandmother was hospitalized and Jon was there and sat with me by her side. Between visiting my grandmother we strolled around Jerusalem, see the sites and eating out. In one of our Jerusalem strolls went to a disabled center where Jon volunteered. I think that by our fourth date we understood we were destined to be together.

We fell in love, and we felt that this love cannot be taken from us. From the time we realized we were meant for each other. Difficult stage in our lives started when we had to confess our love in front of my mother. As they say, 'we went out of the closet'. She took it the hardest. She actually told me to choose between her and Jon. She did not want me to go out with someone who is not Jewish, especially when Jon's appearance indicates he is not Jew. It made me feel guilty in some ways.

At the time Jon went to Europe, a trip he really wanted to do. But he went with a heavy heart and worries about what will be when the return to Israel. Jon came back after two weeks. During his time in Israel he stayed at my parent's house. At that time my mother thought that when Jon was in Europe, our relationship ended. Therefore she treated him as he was just a guest.

After Jon's time in Israel he flew back to Korea to finish his architectural studies. At that time I went through a difficult period with my mother. She found out that me and Jon are still in touch and I want to live with him. I left home, but I always knew that my mother would love him and will learn to accept him. I was sure of it. After all she would never give up on her own daughter.

When Jon was in Korea finishing his studies, I have deep longings for him, and after five months I decided that I stop my semester and fly to Korea to see him. I flew to Korea for the first time in my life during the winter season. Initially I experienced a huge cultural shock. I hardly knew the existence of this country. I experienced a shock from the customs, the Korean cuisine, the people and Jon's family.

Nevertheless, I was happy that I got to see Jon. His family and friends spoiled me very much. I was in Korea for about a month and a half. My farewell from Jon at the airport was very emotional to me, I could not stop crying. I cried because I knew I would not see Jon again for several months. On the plane I thought to my self ‘is it really the man I want to live with for the rest of my life?’ When I came to Israel I understood that I can't give up on Jon and I want to be with him.

A few months later I flew back to Korea in summer. I was already prepared to Korea and the culture without the initial shock I experienced at first. This time I had even more fun and I felt relaxed. I spent time with Jon and his family and friends.

I returned to Israel to continue my studies in September 2014. Jon came to Israel in order to live and work in the country. It was not easy for my mother who came to realize that I was not going to give up my relationship with Jon. Finally she agreed to accept him after a long struggle between us. We lived with my parents for six months and then we moved to the city of Ramat Gan near Tel Aviv.

For Jon it was not easy to adjust at first even though he knew the Hebrew language. He started working at LG. In 2015 we flew to Korea with my family for acquaintance between our families. I made a big preparation to my family and I taught them basic words in Korean like how to say hello and thank you. I did everything to make it easier for my family to not experience the same shock I experienced at first. The meeting was amazing in every way! We travelled together through Korea and in October we got married. The wedding was incredible and left my family in complete shock by the traditional wedding ceremony. Everything was exceptional. We thought to hold a wedding ceremony in Israel but we decided that there will not be a more a beautiful ceremony than the ceremony we held in Korea. Today we live in Israel and my family really loves Jon and he loves them.

Life in Israel is not easy but we manage to cope. I and Jon have occasional debates about religion but we always bridge the gap and come to terms. And about my mother if she could never even think that I would be with Jon, now Jon is sitting with her in the evening and see movies and TV series together. Today I realize how strong destiny is and how we plan plans for the future and God sits up there in the sky and laughs at us who live down here. My Greatest love of my life came from South Korea all the way from across the globe and I am grateful to God for giving me such a gift for life.

<Translation: Hilla Elkabetz>


סיפור האהבה שלי ושל בן זוגי כיום גון התחיל לפני כ3 שנים וחצי בפתיחה של תערוכה של סארי שדודי יעקב היה שותף בה באפריל 2013 גון הגיע לתערוכה יחד עם צופי אישה שלימדה אותו עברית ובמהלך הזמן הפכה להיות לו לאמא בארץ ישראל במסגרת התנדבותו בארץ והפכה להיות גם לי לדמות משמעותית בחיי אם כך אני הגעתי יחדיו עם דודי לתערוכה וגון הגיע עם צופי אשר מכירה את דודי למעלה מ20 שנה , באותה תערוכה פגשתי את גון לראשונה התערוכה הסתיימה והבטתי מבעד לראווה על גון וצופי ושאלתי את דודי מי אלה כאשר הבחור הקוראני החתיך הזה שעמד לידה מאד סיקרן אותי אני חייבת להזכיר פה שלעולם המראה האסיאתי לא משך את עיני ובעבר יצאתי רק עם בחורים ישראלים (אהבתי אשכנזים) ולעולם קוראה לא עניינה אותי בשום צורה אך באותו ערב נמשכו עיני לגון דודי ענה לי כי גון הוא בחור מדרום קוראה אשר בא להתנדב פה בארץ ולעשות עבודת קודש אני רק אמרתי ליעקב שגון נראה טוב ויעקב שאל אותי את באמת חושבת ככה כי ידע שזה לזה לגמרי לא הטעם שלי אמרתי כן הוא מרשים לאחר מכן יצאנו לקפה ארומה כל החברה שהיו שמה צופי דאגה לשים ליד גון עוד כיסא שהיה מיועד לי מאותו רגע היא כבר הבינה אני התיישבתי התחלנו לדבר קצת עברית קצת אנגלית לאחר מכן חזרנו יחד באוטובוס לירושלים והחלטנו שהלילה עוד ארוך ויצאנו לדייט כמו שאומרים משמה מתחיל סיפור האהבה הכה גדול הזה . באותה תקופה סבתי הייתה מאושפזת בבית חולים וגון היה בה ויושב איתי הרבה לידה היינו יוצאים פה ושם בסביבת ירושלים לאכול לטייל ועוד ונפגשים במכון נכים גילה המקום שגון היה מתנדב אני חושבת שמהפגישה הרביעית הבנו שנועדנו זה לזו וגורל זה גורל ....התאהבנו מאד ואת האהבה הזאת אף אחד כבר לא יכל לקחת מאותו העת שהבנו שאנו מיועדים אחד לשני התחיל שלב קשה בחיינו כמו שאומרים ''יצאנו מהארון'' אמי קיבלה זאת בצורה הקשה ביותר עד כדי כך שאמרה לי לבחור או גון או אני לא הייתה מוכנה שאצא עם מישהו שאינו יהודי וגם שהמראה שלו מצהיר על כך שאינו יהודי היא איימה ועשתה לי רגשי נחיתות בכמה דרכים וגון באותה תקופה נסע לאירופה לטיול שאליו היה חפץ מאד בלב כבד ובדאגות מה יהיה , חזר לארץ לשבועיים ובשבועיים האלו התארח אצלי בבית ,בבית הוריי כאשר בכל התקופה שהיה באירופה אמי חשבה שהיחסים האלו הסתיימו ואירחה אותו ''כאורח'' לאחר שבועיים אלו גון טס לקוראה לסיים את לימודי האדריכלות שלו אני באותו הזמן עברתי תקופה לא קלה בכלל עם אמא שהבינה שאני וגון עדיין בקשר ושאני רוצה לחיות עם גון יצאתי מהבית אבל תמיד ידעתי אמא בסוף תאהב אותו הייתי בטוחה בזה וידעתי כי היא לא תוותר עלי לאחר שגון חזר לקוראה לסיים את לימודיו געגועי צפו ולאחר 5 חודשים החלטתי כי אני מפסיקה סמסטר וטסה לקוראה לראותו טסתי לקוראה פעם ראשונה שלי בחורף הגעתי לקוראה וקיבלתי שוק תרבות אבל שוק ענק כפי שציינתי קוראה לעולם לא עניינה אותי אני לא באה משום רקע ובקושי ידעתי על קיומה היה לי שוק מהתרבות מהמטבח הקוראני מהאנשים ממשפחתו של גון מהכל!! אבל לצד זה הייתי מאושרת שאני רואה את גון ופינקו אותי מאד שמה חזרתי לישראל אחרי חודש וחצי ותמיד הפרידות בשדי התעופה היו קשות כל הטיסה חזרה לארץ בכיתי כי ידעתי שלא אראה את גון שוב למשך כמה חודשים ועוד במטוס עלו בי מחשבות שושי האם זה באמת הגבר שאת רוצה לחיות איתו את שאר חייך כשהגעתי לישראל הבנתי ששכן שעל גון לא אוותר וזה מי שאני רוצה לאחר כמה חודשים בקיץ טסתי שוב לקוראה בקיץ אז כבר הגעתי מוכנה הכרתי יותר וכמובן היה לי הפעם עוד יותר כיף ביליתי עם גון כמובן עם משפחתו חבריו והכרתי קצת יותר חזרתי לארץ המשכתי את לימודי בספטמבר 2014 גון הגיע לארץ במטרה לגור פה ולהשתקם בארץ דבר אשר לא היה קל אמי כבר הבינה שאני לא אוותר והסכימה לקבל את גון לאחר מלחמות ארוכות גרנו אצל הורי חצי שנה ולאחר מכן עברנו לרמת גן לא היה קל גון החל לעבוד בחברת אל ג'י הוא גם יודע עיברית חשוב לציין!! 2015טסנו לקוראה אני גון ומשפחתי למטרת הכרות בין המשפחות והחתונה הגדולה את משפחתי הכנתי קצת לימדתי אותם מילים ממש בסיסיות כמו להגיד שלום ותודה כך שההלם תרבות שלם כמעט ולא הורגש טסנו ההכרות הייתה מדהימה בכל המובנים נסענו לטייל יחד בקוראה ובאוקטובר התחתנו החתונה הייתה מדהימה השאירה את משפחתי בהלם מוחלט טקס החתונה הטקס המסורתי הכל היה יוצא דופן חשבנו לעשות גם בארץ אבל החלטנו שנוותר כי יותר יפה מקוראה לא יהיה. כיום אנו מתגוררים בארץ המשפחה שלי מאד אוהבת את גון וגון אוהב אותם החיים בארץ לא קלים אך מתמודדים לי ולגון מידי פעם יש ויכוחים לגבי הדת אבל אנחנו תמיד מגשרים על הפער הזה ומגיעים לעמק השווה ולגבי אמא שלי אם פעם לא יכלה לחשוב בכלל על המחשבה שאני יהיה עם גון היום גון והיא יושבים בערב במיטתה ורואים סרטים וטלוויזיה יחד. היום אני מבינה כמה הגורל חזק וכמה אנחנו מתכננים דברים בחיים ואלוהים יושב וצוחק עלינו האהבה הכי גדולה בחיי הגיעה הישר מדרום קוראה מהקצה השני של כדור הארץ ועל כך אני מוקירה תודה לאלוהים שנתן לי מתנה כזאת לחיים.

#유대인 #이야기

최근 게시물

© 2016 by YYC. Proudly created with Wix.com